איך הצלתי את העולם וזכיתי בליב טיילר

17 04 2008

היום ב-ynet:
ניקו מרקוארדט, ילד בן 13 מגרמניה, חולק על מדעני נאסא בחישוב ההסתברות כי האסטרואיד אפופיס יתנגש בכדור הארץ

למען האמת ynet ניסו להיות זהירים (יחסית) בדיווח שלהם ואמרו ש:

יוזמתו של מרקוארדט והחישובים המורכבים שעשה מעוררים התפעלות, בהתחשב בגילו הצעיר. אך חשוב לומר כי מידת הנכונות של חישוביו טרם נבחנה בידי גורמים בלתי תלויים.

מצד שני, הם יצאו ידי חובתם עם ההזהרה אז אפשר להתחיל לחגוג:

מה שמדעני נאסא לא הביאו בחשבון וניקו כן, הוא ההסתברות שהאסטרואיד יפגע באחד מ-40,000 הלוויינים הסובבים את כדור הארץ. פגיעה כזו יכולה להסיט את האסטרואיד ממסלולו ולגרום לו להתרסק למימי האוקיינוס האטלנטי בשנת 2036.

אם יתרסק אל תוך האוקיינוס הוא עלול לגרום לגלי צונאמי אדירים, שיגרמו להרס ולחורבן.

הדיווח הזה הגיע ל-ynet אחרי שעשה סיבוב בכל עיתוני העולם, כשמוקד הרעש היה בגרמניה. בהתחלה שאלתי את עצמי איך התנגשות עם לוויון תקשורת במשקל זבוב יכולה להשפיע על הר של סלע אדיר מימדים שמאיים להמיט חורבן עצום. משום מה היה נדמה לי שרק לקוחות yes ירגישו שמשהו השתנה. אבל מה אני כבר מבין.

אפופיס בתנועה

בתמונה – סתם כתמים לבנים משעממים על רקע שחור ואחד מהם זז קצת.

כשפרנק ספהן, מדען שמומחיותו היא דינמיקה פלנטרית וחומרים גרגריים, ניסה לקבל מהילד הגאון את החישובים על מנת לנסות להבין במה מדובר, ניקו ענה שהיה לו וירוס במחשב והכל נמחק.

רגע, עכשיו נדמה שכל הסיפור התבלבל לי. האם זה לא היה ברוס וויליס שהציל בגופו את האנושות מהאסטרואיד, בעוד שוויל סמית' וג'ף גולדבלום השתמשו בוירוס מחשב כדי לסלק את החייזרים הפולשים, מק'גיוור ומילי אביטל שיבשו את הכיבוש האכזרי של אפופיס, והילד הגאון עם האטרי היה זה שהציל אותנו ממחשב העל שהשתגע ורצה להתחיל מלחמה גרעינית? או שאולי זה בכלל לא חשוב מי עשה מה והעיקר שבסוף כולם (חוץ מברוס) חזרו הביתה בשלום וליב טיילר חיבקה את הגיבור והזילה דמעה?

מודעות פרסומת




חלוק לבן

6 04 2008

איך נראה מדען? הדימוי המקובל הוא של גבר לבוש בחולצה מכופתרת ומגוהצת, רצוי עם עניבה חד גונית, וסביר להניח שהוא מרכיב משקפיים גדולים והשיער שלו מסורק בקפדנות עם שביל בצד. אבל הפרט החשוב ביותר הוא חלוק מעבדה לבן ונקי מרבב. בעצם כל זה נכון רק אם מדובר במדען ממוצע (עד כמה שאפשר להגיד על מי שעוסק בפיצוח צפונות היקום שהוא ממוצע קריצה ), אבל אם אנחנו עוסקים במדען גאוני במיוחד רצוי שיוותר על גיהוץ החולצה, כמו גם על המשקפיים (הוא בוודאי שכח אותם על שולחן של איזה ניסוי), וחובה להחליף את השביל ברעמת שיער פרועה. גם החלוק יכול להיות מקומט ואפילו מוכתם קלות בצבעים זרחניים חשודים, העיקר שצבעו הבסיסי יהיה לבן.

מדען - חנון או גאון?

בעצם למה? מי קבע שמדענים חייבים ללבוש חלוק לבן?

כמובן שהדימויים שזרקתי בפיסקה הראשונה הם סטריאוטיפים ויזואליים קלאסיים – הראשון (עם השביל) מבוסס על סגנון לבוש חנוני מתחילת המאה ה-20 עם קצת עדכונים והקצנה קומית, ואילו השני הוא מוטציה מוזרה למדי של דמותו הנונקונפורמיסטית של המדען המפורסם ביותר בהיסטוריה – אלברט איינשטיין. אתגר לקוראים: נסו למצוא תמונה של אינשטיין (האמיתי) בחלוק מעבדה. בטוח שראיתם תמונה כזאת פעם. או שאולי זה סתם תעתוע דמיון?

מדען צעיר - אומרים שכדי להצליח חשוב להתחיל מוקדם.

אני יכול לומר שבמהלך שנותי במסדרונות האקדמיה לא יצא לי להיתקל בהרבה מדענים לבושים בחלוקים לבנים. פה ושם מספר כימאים, אולי גם ביולוגים בודדים, ופעם בשנה (בפורים) פיסיקאי. ככלל מי שלובשים חלוק לבן עושים זאת רק לזמן מוגבל כאשר הם עוסקים בחומרים מלכלכים. למען האמת כשחושבים על זה סביר להניח שחלוק מעבדה עולה לא פחות ממכנסי ג'ינס כך שלא ממש ברור מה התועלת הרבה בלבישתו, אלא אם כן אתה שחקן בסרט הולייוודי שמנסה להיכנס לדמות של מדען. (במחשבה שניה, קל יותל להסיר ממנו כתמים עם אקונומיקה).

כימאית עורכת ניסוי

נדמה לי שהחלוק הלבן הוא המצאה מקורית של רופאים* שגילו את חשיבותה של היגיינה במניעת הפצת מחלות. במאה ה-19 ה"מדים" הלא רשמיים של הרופאים היו חליפה שחורה ומגבעת תואמת (ובניגוד למה שנדמה – זה לא מה שכולם לבשו באותה תקופה), אבל עם התגברות המודעות לחיידקים ושאר מרעין בישין חל מעבר מהיר לחלוק לבן. כל כתם של לכלוך בולט על החלוק, ומאלץ את הלובש להחליפו פן ידבק בו דימוי של רשלן שאינו ראוי לעבוד בבית חולים. החלוק הלבן הפך לסמל לא רשמי של מקצוע הרפואה, עד כדי כך שלאחרונה בתי ספר לרפואה רבים מקיימים טקס הענקת חלוק לבן לסטודנטים החדשים. כנראה שהטקס המוזר הומצא כריאקציה לפיחות שחל במעמדו הסמלי של החלוק הלבן בשנים האחרונות. בהרבה מקרים את החלוק הלבן ממשיכים ללבוש הרופאים הבכירים בבית החולים או רופאים מומחים בעלי מרפאות קטנות, כלומר כל מי שבאופן יומיומי לא מתלכלך במיוחד, ולעומתם הרופאים היורדים אל "שדה הקרב" – בחדר המיון, בחדר הניתוח, או במחלקות העמוסות של בית החולים עברו ללבוש בגדים ירוקים, כחולים או ורודים. כמו כן רצוי להשלים את המראה עם כפכפי גומי כעורים בצבע פלסטי בולט ולא תואם לשאר הלבוש.  כיום נוחות הרופאים עומדת מעל שיקולים של דימוי מכובד. אבל הפיחות במעמד החלוק הוא רק בעיניהם של הרופאים – סקרים הראו שהחולים ממשיכים להעדיף את הרופאים שלהם בלבן.

רופא במדיו החדשים

ומה עם המדענים שאינם קשורים לעולם הרפואה? נראה שהם לא עברו לירוק או ורוד וממשיכים ללבוש בגדים רגילים (אבל יש מי שנתנו מדרס רגל לכפכפים). וכמובן הם ממשיכים גם לככב בסרטים כשהם לבושים בחלוק לבן עם עטים מבצבצים מהכיס העליון, בין אם מדובר בחנון מרובע או בגאון מטורף. היחיד שמקבל פטור ממדים הוא אינדיאנה ג'ונס.

נושאים דומים אצלי בבלוג: קעקועי מדע
            

קרדיט לתמונות:

  1. מדען חנוןBeth Hooten
  2. מדען צעירavpjack
  3. כימאית עורכת ניסויzoethustra
  4. רופא במדיו החדשיםDoctor Is In

כל התמונות תחת רישיון Creative Commons, לפרטים נוספים עיקבו אחרי הקישורים.

             

* במאמר הזה עולה טענה הפוכה מהניחוש שלי – לדעת המחברים החלוק הלבן הומצא על ידי מדענים ורק לאחר מכן אומץ על ידי הרופאים בתקופה בה הרפואה החלה להתפס על ידי הציבור כעיסוק מדעי.





קעקועי מדע

9 08 2007

אחרי חלק מהתגובות לפוסט הקודם החלטתי שעדיף שאני אתמקד בנושאים שאני יכול ליצור רושם שאני מבין בהם יותר מרוב הקוראים – למשל מדע. זה לא אומר שאני לא יכול לעסוק בדברים פיקנטיים, ואפילו נתחיל ממשהו ציורי למדי – קעקועים.

אני מספיק זקן כדי לזכור שפעם קעקועים היו עניין למלחים צרובי שמש או אופנוענים קשוחים, אבל היום אפילו תיכוניסטיות מתהדרות במלאך על הכתף או פרפר בשיפולי הגב. זה היה רק עניין של זמן עד שהאופנה הזו תגיע אל הגיקים. קרל זימר שם לב לקעקוע של DNA על כתפו של חבר גנטיקאי. הוא פרסם את זה בבלוג שלו וקרא למדענים לחשוף את הקעקועים המדעיים שלהם. ואכן הקהילה נענתה לקריאתו. הנה כמה דוגמאות מעניינות שעלו שם, וגם כמה שליקטתי בעצמי.

נראה שלביולוגים זה הכי קל – לפחות מבחינה אסטתית, לא מבחינת הכאב. בוחרים ציור יפה של חיה שקשורה לנושא המחקר וזהו. למשל נינה, פרופסורית צעירה לביולוגיה מולוקולרית מגרמניה עם תמנון:

התמונה צולמה על ידי David Kimelberg ושייכת ל-Nina

עבור מתמטיקאים הפן האסתטי כבר יותר מאתגר, לפחות לכאורה. אפשר לכתוב נוסחה מתמטית בכתב אלגנטי, אבל זה עדיין לא יפה כמו ציור. למי שהספיק לשכוח, הנוסחה הבאה היא פתרון משוואה ריבועית:

פתרון משווה ריבועית על ידו של סטודנט

צולם ע"י RX Langepot ומופיע באתר CollegeHumor

מסתבר שיש לא מעט אנשים שמסתובבים בעולם עם נוסחאות מתמטיות על הגוף, אבל כמו במקרה האחרון בדרך כלל מדובר במשוואות בסיסיות, מה שמעלה את החשד שלא מדובר במתמטיקאים מקצוענים. בניגוד אליהם רייאן הוא דוקטורנט לביולוגיה חישובית (כלומר איש מדעי המחשב) מארה"ב, ובעיצוב המראה שלו הוא השתמש באסטתיקה של פרקטלים:

פרקטלים על העור

התמונה שייכת ל-Rayn

למי שלא מכיר – הדוגמאות על ידיו של רייאן אינן עיטורים חסרי משמעות, אלא חבורות מנדלברוט וג'וליה – האייקונים הפרקטלים המזוהים ביותר. רייאן מדגים את מה שהיה ידוע ליוונים כבר לפני אלפי שנים – לא רק שמתמטיקה יכולה לחרוג מהקלישאה של נוסחאות המובנות רק ליודעי סוד, אלא היא השפה האמיתית של האסטתיקה.

הסטודנט האלמוני הבא בחר לחרוט על בטנו את נוסחאת האנטרופיה של בולצמן

נוסחאת בולצמן על הבטן

מתוך האתר modblog

לדעתי זו אחת המשוואות החשובות ביותר בפיסיקה – היא מגדירה את הקשר בין אי-סדר לאנטרופיה (אם תרשו לי לפשט קצת את ההסבר). בולצמן עצמו ביקש בצוואתו שזה מה שיחרטו על המצבה שלו, אבל אפילו הוא לא דמיין שיש מי שינציח את ההישג שלו על עורו החי.

הנה מתכנתת שבחרה לחרוט על זרועה תכנית מחשב בשפת scheme

תוכנית מחשב על היד

התמונה שייכת ל-pinkhairedgirl

הפעם אין לי תובנות מיוחדות בנושא – בשבילי זה כמו סינית. אבל אם יש לכם מהדר אתם מוזמנים להריץ ולראות מה יצא.

הקעקוע האחרון היא של כימאי שהחליט לא להיפרד לעולם מהטבלה המחזורית של היסודות:

הטבלה המחזורית על היד
התמונה שייכת ל-o2b ומופצת ברשיון cc-nc-sa

לא הכי סקסי, למען האמת הייתי אומר שיש לנו זוכה בתחרות הקעקוע הכי גיקי. אבל כל מי שיצא לו לעסוק בכימיה אפילו קצת יודע שזה הכי הרבה מידע שימושי שאפשר לרכז בשטח מצומצם. אני אישית אוהב במיוחד את מתכות המעבר – החלק בשורה הרביעית שמתחת לפער בשורה השלישית.

כפי שהבנתם מהמשפט האחרון גם אני גיק, אבל ניגוד לחבורת האמיצים שבתמונות אני ממש לא איש של קעקועים. אם בכל זאת הייתי עושה קעקוע סביר להניח שהייתי בוחר תמונה דומה לזו:

אורביטלים

אני אשאיר לכם לנסות לפענח מה זה אומר.

כל התמונות הועתקו לכאן על פי תנאי השימוש באתרים המקוריים (ראו קישורים), או על פי הסכמה מפורשת של בעל התמונה.





האמת הלא נעימה

30 07 2007

שרון כבר שמה לב שאני מדען חסר חוש הומור שנטפל לקטנות והורס בדיחות. אז הנה אני ממשיך במסע ההרס.

נענע סוקרים את האתר "שחור" שמנסה לחסוך אנרגיה על ידי יצירת אלטרנטיבה שחורה לדף הראשי של גוגל. נענע מסכמים שמדובר ביוזמה פופוליסטית, מה שבסך הכל נכון, אבל כשקראתי את הנימוקים שלהם נהיה לי שחור בעיניים (אל תדאגו, אני סתם מגזים).

דבר ראשון, אבהיר שהיחידה וואט לא מבטאת אנרגיה אלא הספק – כלומר אנרגיה ליחידת זמן (וואט = ג'ול לשניה).
המשפטים הבאים במאמר של נענע מבלבלים בין אנרגיה והספק ומשתמשים ביחידות של וואט כדי לבטא אנרגיה:

הפיכת צבע הרקע של אתר גוגל מלבן לשחור חוסכת 15 וואט לשעה

כל החסכון העולמי השנתי שייגרם ל העולם כולו יעבור להשתמש באתר השחור יסתכם ב-750 מגוואט בלבד

צריכת החשמל היומית של ישראל ביום לוהט כמו היום עומדת על כ-10,000 מגוואט

אם תכבו את המחשב בלילה תחסכו בסביבות 250 וואט לשעה או 2 קילוואט בלילה שלם

למי שאין ידע בסיסי בפיסיקה זה עלול להשמע כאילו שאני סתם נטפל לדקויות, אבל הבלבול בין המושגים הוא שמאפשר לכותב להגיע למסקנות לא פחות מבולבלות. לא יכולתי להתאפק מלצחוק כשהגעתי למשפט:

החסכון השנתי העולמי כולו יהיה פחות מעשירית מצריכת החשמל של ישראל לבדה או רבע מצריכת החשמל השנתית בבית של אל גור, למשל.

מזה משתמע שמר אל גור ובני ביתו צורכים חשמל בכמות שקולה ל-40% מצריכת החשמל של כל מדינת ישראל. ואני שואל את עצמי מה הוא עושה שם בדיוק?

אל גור וכוכב המוות

תמונה מעובדת. צלמי התמונות המקוריות (רשיון שימוש): jotape85 ו- mstephens7





תזרקו אותם לפח

11 06 2007

ג'רי צוקר הוא אדם עם הרבה חוש הומור. צוקר הפיק את הקומדיות המצליחות החתונה של החבר שלי, האקדח מת מצחוק, וטיסה נעימה. מי שצפה בסרטים האלה יודע שהמאפיין המשותף הוא הומור לא מעודן, לפעמים אפילו נוטה לאינפנטילי, אבל אי אפשר שלא להתגלגל מצחוק. היצירה האחרונה שלו היא סרטון פרסומת בן 3 וחצי דקות, שלמען האמת לא גרם לי לצחוק בכלל. כי למרות ההומור של צוקר הנושא פשוט לא מצחיק. בתו של צוקר סובלת מסכרת נעורים, וכמו חולים רבים היא יכולה רק לחלום על עתיד בו ניתן לרפא את מחלתה. ממשל בוש נוקט מדיניות של בורות והכחשה בנוגע למחקר בתאי גזע עובריים, ובוחר למנוע מימון ממחקרים חשובים שהיו יכולים לתרום לפיתוח תרופות למחלות שונות, ובכלל זה סכרת. בשבוע שעבר הקונגרס העביר חוק שיאפשר מימון ממשלתי למחקר בתאי גזע עובריים, אבל בוש מאיים להטיל ווטו ולבטל את החוק. בעבר בוש כבר ביטל חוק דומה. צוקר החליט לביים סרטון שמציג את האבסורד, ועל הדרך עושה צחוק מג'ורג'.

הזהרתי אתכם מראש שזה לא מצחיק.

חזי עמאיל

פוסטים בנושאים דומים:





דם ירוק

9 06 2007

מה צבע הדם שלכם? כנראה שכמו אצל רובנו אדום. יש בינינו גם בעלי דם כחול, אבל כמובן שזו רק מטבע לשון – יצא לי פעם להכיר ברון בלגי ולפי מה שהוא סיפר הדם שלו אדום בדיוק כמו של כולנו. מסתבר שבכל זאת יש אנשים עם דם יוצא דופן – בניתוח שנערך לאחרונה בקנדה המנתחים נדהמו לגלות שצבע הדם של חולה בן 42 הוא ירוק כהה. בדיוק כמו צבע דמו של ספוק מ-"מסע בין כוכבים".

ספוק בירוק

ספוק בירוק. cc by jonbro

הרופאים ההמומים שלחו מיד את דגימת דם לבדיקה. הסתבר שהסיבה לצבע היא התקשרות אטומי גופרית אל מולקולות ההמוגלובין. בדרך כלל אטום ברזל שבמולקולות ההמוגלובין שבכדוריות הדם נקשר אל אטום חמצן, מה שמעניק לדם את הצבע האדום, וכך מובל החמצן מהריאות אל שאר חלקי הגוף. תרופה נגד מגרנה שהחולה הקנדי לקח מכילה תרכובת של גופרית, והרופאים חושדים שמינון יתר של התרופה גרם לתופעה המוזרה. הגופרית נקשרה אל ההמוגלובין שבכדוריות הדם, ובמקום אדום נתנה לו צבע ירוק. כמובן שהחולה התבקש להפסיק לנטול את התרופה, וחמישה שבועות לאחר מכן הדם חזר לצבעו האדום. לא נמסר על תופעות לוואי נוספות של התרופה, ובכלל זה אוזניים מחודדות.
חזי עמאיל

פוסטים בנושאים דומים:





תנועה יחסית

9 06 2007

אזהרה – פוסט זה מכיל מידע בעל ערך מדעי ודיון במושג יסודי בפיסיקה. הפוסט עלול לעורר מחשבה, ובמקרים קיצוניים אפילו לסייע להבנה. הקוראים מתבקשים להמשיך תוך הפעלת שיקול דעת. ראו הוזהרתם.

שמתי לב כשאני מלמד שאחד הרעיונות שתלמידים ללא רקע בפיסיקה מתקשים להבין הוא יחסיות התנועה. מכיוון שבחיי היום יום כדור הארץ הוא הגוף הדומיננטי האינטואיציה שלנו נותנת לו משמעות מיוחדת. אנחנו רגילים שכל תנועה נמדדת ביחס לאדמה, וקצת קשה לתפוס שבדיוק באותה מידה אפשר למדוד תנועה ביחס למערכות אחרות.

אם אני נמצא בתוך קרון סגור שנע במהירות קבועה על פסי הרכבת, אוכל לבצע ניסויים שונים ולקבל בדיוק את אותן תוצאות שהייתי מקבל בקרון נייח. תנועת הקרון, כל עוד היא במהירות קבועה וכיוון קבוע, אינה משפיעה בכלום על מה שקורה בתוכו. אם אני אעזוב כדור, מנקודת המבט שלי הוא יפול אנכית ויפגע ברצפת הקרון כאילו שהקרון נייח. מכל בחינה שהיא אין שום הבדל בין תנועת הכדור בקרון נייח לתנועתו בקרון נייד. מי שמסתכל מבחוץ יראה את הכדור נע במהירות אופקית זהה למהירות הקרון, והיא שאינה משתנה בזמן התנועה. רק בציר האנכי הכדור נופל בתאוצה ולכן מסלולו משרטט פרבולה. מכיוון שהמהירות האופקית של הכדור זהה למהירות הקרון, הוא יגיע בסוף תנועתו אל הנקודה על רצפת הקרון שהיתה בדיוק אנכית מתחתיו לפני הנפילה. כל אחד משני הצופים (אחד על הקרון, שני על האדמה) ראה מסלול שונה, אבל התוצאה זהה.

לעומת זאת אם אזרוק את הכדור בתוך רכבת במהירות דומה למהירותה אבל בכיוון הפוך לתנועתה, צופה חיצוני שעומד על האדמה יראה את הכדור כאילו שעזבתי אותו באוויר ללא מהירות התחלתית. מבחינתו הכדור יפול אנכית כלפי מטה ללא שום מהירות אופקית. לא מאמינים? הנה סרטון מתוך תכנית טלוויזיה יפאנית שמדגים את העניין. לקחו רובה שיורה כדורי טניס במהירות של 100 קמ"ש, העלו אותה על רכב כך שהקנה שלה פונה לאחור, נסעו במהירות של 100 קמ"ש, וירו. צילמו את מסלול הכדור ממצלמה שנמצאת על האדמה ("נייחת"). שימו לב במיוחד להילוך האיטי שלקראת סוף הסרטון (הגעתי אל זה דרך כאן).

כפי שאתם רואים הכדור נופל אנכית בדיוק באותו אופן שהיה נופל אם היו עוזבים אותו ממנוחה. (יש אולי תנועה קלה מאד כלפי שמאל בעת הנפילה, אבל זה נובע מכך שמהירות הרכב והמהירות של הכדור הנורה אינם זהים בדיוק. לאחר שהכדור פוגע בכביש הוא קופץ מהר שמאלה, אבל זה כבר נובע מכך שהפגיעה היתה תוך כדי סבוב עצמי).

דרך אגב, רבים טועים לחשוב שרעיון יחסיות התנועה הומצא בתחילת המאה ה-20 על ידי איישטיין, אולם הרעיון קיים עוד מהמאה ה-17 לפחות מאז גלילאו והיה מרכזי במכניקה של ניוטון. מרגע שהבנו את יחסיות התנועה אפשר היה להשתחרר מהרעיון העתיק שכדור הארץ הוא מרכז היקום, וכך התחלנו להבין את מקומנו האמיתי.

חזי עמאיל

פוסטים בנושאים דומים: