וויליאם קמקוואמבה – ממציא נולד

1 09 2007

מסתבר שמישהו החליט שהיום האחרון של אוגוסט הוא יום הבלוג, ובלוגרים רבים ניצלו את הארוע כדי לתת קישורים לבלוגים מעניינים. יונית נתנה קישור אל הבלוג שלי, בין השאר מכיוון שהיא החליטה (לצערי בצדק) שאני תופס את התקן של הוכחן התורן. האמת שאני מכיר את כל הבלוגים ברשימה שלה וחושב שהיא בחרה אותם היטב, כך שלמרות שאני לא אוהב להיחשב וכחן אני לוקח את זה כמחמאה להיות ברשימה. חשבתי לתת רשימה דומה בעצמי, אבל מכיוון שהייתי עסוק בימים האחרונים לא היתה לי הסבלנות ליצור רשימה כזו בזמן (כלומר עד סופו של ה-31 באוגוסט) וכמעט ויתרתי על השתתפותי בארוע.

פתאום נזכרתי בבלוג אחד שהתחלתי לקרוא הקיץ והחלטתי לספר לכם עליו – הבלוג של וויליאם קמקוואמבה. הפוסט האחרון שלו עלול ליצור את הרושם שמדובר בלא יותר מעוד קשקשן צעיר בן עידן הטוייטר – ארבע שורות קצרות בהן הוא מתאר ביקור אצל רופא שיניים ואת הסתימה הראשונה שלו. אבל אם תשימו רגע את הציניות שלכם בצד ותנסו להעמיק ולגלול במורד הבלוג תגלו סיפור לגמרי לא שגרתי של צעיר מוכשר שהצליח לפרוץ את גבולות העולם ממנו הוא בא. למעשה מדובר בבחור תמים וצנוע שאי אפשר שלא לחייך בהנאה כשרואים את מה שהוא כתב על עצמו בדף ה"אודות":

Biography – I will put more here in the future

וויליאם הוא בסך הכל בן 19 שמתגורר עם הוריו ואחיותיו בכפר קטן ונידח במלוואי. בגיל 14 וויליאם נשר מבית הספר לאחר שלא עמד בתשלום שכר הלימוד. בשעמומו התיישב בספריה והתחיל לקרוא בספרים; הוא נתקל בהסבר כיצד לבנות תחנת רוח לייצור חשמל, והחליט לנסות לבנות אחת בעצמו. יכול להיות שיש בין הקוראים מי שיחשבו שגם הם היו יכולים לבנות תחנה כזו, אבל בהתחשב בתנאי ההתחלה של וויליאם הסיכוי שהוא יצליח לבנות אותה היה דומה לסיכוי שבחור ישראלי בן גילו יצליח לבנות בעצמו מטוס סילון. וויליאם היה תמים מספיק כדי להאמין שזה אפשרי, וכך הוא ניגש לעבודה. את התחנה הוא בנה מגרוטאות וחלקים שונים שקנה בסכום כולל של כ-15 דולר.

תחנת הרוח של וויליאם קמקוואמבה

הגנרטור הקטן שהוא הרכיב הצליח להמיר אנרגיית רוח למעט אנרגיה חשמלית, ומכיוון שהכפר בו ממוקמת הבקתה של משפחתו אינה מחוברת לרשת חשמל, לראשונה התאפשר להם להנות מתאורה חשמלית. וויליאם לא נח על זרי הדפנה ובעזרתם של תרומות של גרוטאות המשיך לשכלל את התחנה כך שהיא הצליחה להפיק די אנרגיה על מנת להפעיל מכשירים נוספים. מהר מאד השמועה על תחנת הרוח פרשה כנפיים והעיתונות המקומית החלה לכתוב על הצעיר המוכשר. כתוצאה מהפרסום וויליאם הצליח לאסוף מספיק תרומות כדי לחזור אל בית הספר. מכאן הדרך אל התודעה העולמית היתה קצרה להפליא – בלוגר ממלאווי דיווח על הסיפור, וכך קראו עליו יזמי הכנס הבילאומי TED. הם הזמינו את וויליאם להציג את עבודתו, ואתם יכולים לצפות בו מופיע שם בסרטון הבא:

(הפרסומת בסוף הסרטון היא של החברה שנותנת חסות לכנס). ההופעה ריגשה את הקהל ורבים מנמשתתפים החליטו להעניק מזמנם ומרצם למען וויליאם. כתוצאה מהמפגש עם אנשים כאלה החל וויליאם להשתמש במחשב. הוא מתאר את הפעם הראשונה בה הוא השתמש בגוגל, ואת ההפתעה הרבה שחש כשגילה שחיפוש אחרי המושגים windmill ו-solar energy הניבו מליוני תוצאות. את הבלוג שלו וויליאם פתח ביוני 2007, ומאז הוא מספר לעולם על הרפתקאותיו בבנייה ושכלול של תחנת הרוח, ולא פחות מעניין מכך – על האינטראקציות שלו עם העולם החדש שנפתח בפניו. כיום וויליאם משלים באיחור את לימודי התיכון, ובקצב בו הוא לומד יש סיכוי טוב שבקרוב הוא יוכל ללמד את כולנו כמה דברים חדשים.

מודעות פרסומת




האמת הלא נעימה

30 07 2007

שרון כבר שמה לב שאני מדען חסר חוש הומור שנטפל לקטנות והורס בדיחות. אז הנה אני ממשיך במסע ההרס.

נענע סוקרים את האתר "שחור" שמנסה לחסוך אנרגיה על ידי יצירת אלטרנטיבה שחורה לדף הראשי של גוגל. נענע מסכמים שמדובר ביוזמה פופוליסטית, מה שבסך הכל נכון, אבל כשקראתי את הנימוקים שלהם נהיה לי שחור בעיניים (אל תדאגו, אני סתם מגזים).

דבר ראשון, אבהיר שהיחידה וואט לא מבטאת אנרגיה אלא הספק – כלומר אנרגיה ליחידת זמן (וואט = ג'ול לשניה).
המשפטים הבאים במאמר של נענע מבלבלים בין אנרגיה והספק ומשתמשים ביחידות של וואט כדי לבטא אנרגיה:

הפיכת צבע הרקע של אתר גוגל מלבן לשחור חוסכת 15 וואט לשעה

כל החסכון העולמי השנתי שייגרם ל העולם כולו יעבור להשתמש באתר השחור יסתכם ב-750 מגוואט בלבד

צריכת החשמל היומית של ישראל ביום לוהט כמו היום עומדת על כ-10,000 מגוואט

אם תכבו את המחשב בלילה תחסכו בסביבות 250 וואט לשעה או 2 קילוואט בלילה שלם

למי שאין ידע בסיסי בפיסיקה זה עלול להשמע כאילו שאני סתם נטפל לדקויות, אבל הבלבול בין המושגים הוא שמאפשר לכותב להגיע למסקנות לא פחות מבולבלות. לא יכולתי להתאפק מלצחוק כשהגעתי למשפט:

החסכון השנתי העולמי כולו יהיה פחות מעשירית מצריכת החשמל של ישראל לבדה או רבע מצריכת החשמל השנתית בבית של אל גור, למשל.

מזה משתמע שמר אל גור ובני ביתו צורכים חשמל בכמות שקולה ל-40% מצריכת החשמל של כל מדינת ישראל. ואני שואל את עצמי מה הוא עושה שם בדיוק?

אל גור וכוכב המוות

תמונה מעובדת. צלמי התמונות המקוריות (רשיון שימוש): jotape85 ו- mstephens7





סיליקון ואדי

24 07 2007

דרך עידו קינן נודע לי על אתר חדש מבית Themarker שנקרא Themarker IT. למי שעדיין לא נתקל בראשי התיבות האלה, IT זה Information Thechnology – שם קצר וקולע לכל מה שקשור לטכנולוגיית תקשורת, מחשבים וכד'. בעברית הייתי קורא לזה טכנולוגיית מידע, או לחובבי ראשי התיבות שבינינו: ט"מ (טוב, אני מודה ש-IT נשמע מרשים, בעוד ש-ט"מ נשמע כמו קיצור של מטומטם). כרגע האתר נמצא בשלב בטא, כלומר הרצת בדיקות על המוצר הכמעט סופי לפני ההכרזה הרשמית. זה בדיוק השלב שבו כדאי לתת ביקורת בונה, לפני שדברים הופכים מקובעים וקשים לשינוי.

אליעזר בן-יהודה
אליעזר בן-יהודה
– המו"ל והעורך של העיתונים "מבשרת ציון" ו"הצבי". למצולם אין קשר ל-Themarker

מתחת לכותרת של האתר ולתיבת החיפוש מופיע ענן תגיות. כצפוי אצל אתר שקורא לעצמו Themarker IT התגיות הן באנגלית, מלבד אחת שבולטת בעברית: סיליקון ואדי. למה זה מתייחס בדיוק אני עדיין מנסה להבין – מהתוכן שזוכה להכלל תחת התגית הזו אפשר רק לנחש. בכל מקרה ברור שהביטוי השובב מהווה מחווה ל-silicon valley – אזור בצפון קליפורניה שבו מרוכזת חלק ניכר מתעשיית ההיי-טק האמריקאית. נראה ש-Themarker חשבו שבניגוד לשאר התגיות "ואדי הסיליקון" הוא מונח שאין טעם לכתוב באנגלית, כי ואדי זה פשוט valley והמשמעות האירונית של העניין הולכת לאיבוד. לדעתי הם טועים – מקור המילה ואדי הוא ערבית, ובה הוא אכן משמש בדומה למילה האנגלית valley. משם היא חדרה אל העברית המודרנית, אבל בדרך כלל בשימוש ממוקד יותר – לתיאור ערוץ נחל אכזב. במקביל המונח חדר לשימוש דומה בשפת הגיאוגרפים, ובעקבות זאת כיום זו מילה בינלאומית. הערך Wadi מופיע בוויקיפדיה ב-18 שפות שונות, למשל באנגלית:

Wadis are the streams in a desert environment and generally are dry year round except after a rain.

אז אם Themarker מתעקשים על תגיות באנגלית אפשר היה לקרוא לזה פשוט "silicon wadi", לעומת זאת אם הם רוצים לכתוב בעברית התרגום המדוייק הוא "ואדי הצורן".

(דרך אגב, מסתבר שיש כמה אנשים שמרגישים לא נוח עם השם של Themarker ומחליטים לקחת את החוק לידיהם ולשנות אותו. יש מי שמעדיפים לקרוא לו הטוש, אחרים מעדיפים דה-מאכער. אנחנו לא נעודד תופעות כאלה – זכותו של כל אחד לקרוא לעצמו איך שהוא רוצה, לא חשוב כמה השם מטופש).





גוגל מגלה צוללת סינית סודית

7 07 2007

הנה עוד הוכחה שבימינו לא קל לשמור סודות. הנס מ. קריסטנסן טוען שהוא גילה את הצוללת הגרעינית הסינית החדישה והסודית ביותר ב"גוגל ארץ". מי שרוצה לראות בעצמו יכול לפתוח את הקישור הזה, אבל תזכרו שצריך שגוגל ארץ יהיה מותקן מראש על המחשב. עבור מי שלא משתמש בתוכנה צילמתי שתי תמונות:

הצוללת הסינית בתמונה של כל הנמל בו היא עוגנת

הצוללת הגרעינית הסינית הסודית ביותר

מרשים ככל שזה יהיה צריך לזכור שלמעצמות יש יכולת לצלם תמונות ברזולוציה גבוהה יותר, וסביר להניח שהסינים מודעים לכך שמצלמים את הצוללת שלהם. אין להם הרבה מה לעשות נגד זה – אי אפשר להחביא צוללת שאורכה 133 מטר מפני מצלמות הלווינים. התקדים פה הוא בכך שעכשיו גם אנשים פרטיים עם כלים פשוטים ואפילו חינמיים יכולים לגלות מידע מודיעיני כזה. הנה עוד תמונות של צוללות שנתפסו בעדשה של גוגל.

ניחוש שלי: עכשיו זה רק עניין של זמן עד שנשמע על פרשת ריגול דרך second life.





משטרת הפקס

18 06 2007

אורן הוברמן מ-nrg כתב ביקורת על המאותגרות הטכנולוגית של משטרת ישראל שמבקשת ממתלוננים לשלוח את פרטי התלונה בעזרת המכשיר החדשני הידוע בכינוי פקס. דווקא אמצעי תקשורות המוניים שנגישים כמעט לכל אחד כמו sms ואימייל זוכים להתעלמות מצד שוטרי ישראל ("המחשב עם המייל מקולקל"). זו דוגמא מצויינת לפיגור הטכנולוגי של מוסדות המדינה, אבל במקרה של המשטרה זה גם פיגור שאנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו. (משום מה הכתבה הזו לא הופיע ב-rss של "nrg הרשת", אז חשבתי שכדאי לעדכן את קוראי הבלוג שמתעניינים).

 

ובלי שום קשר, הנה תמונה של מכשיר הפקסימליה של פרדריק בקוול (ששהתבסס על ההמצאה המקורית של אלכסנדר ביין) כפי שהוצג ביריד העולמי בלונדון 1851 (נכון, אמרתי אלף שמונה מאות חמישים ואחת).

מכשיר פקסימיליה משנת 1851

חזי עמאיל





כליא ברק אנושי

20 05 2007

בשבוע שעבר נסעתי עם שני חברים לירושלים. כמובן שביום אביבי יפה של אמצע מאי לבשתי חולצה קצרה ולא חשבתי אפילו על מטריה. אף אחד לא סיפר לי שזה הולך להיות היום של הסופה. חוץ מהעובדה שירד גשם בכמויות שלא מביישות את שיא החורף ואפילו קצת ברד, היו גם לא מעט ברקים. חלק מהברקים פגעו בקמפוס של גבעת רם לא רחוק מחנות הספרים שלידה תפסנו מחסה מפני הסערה. אחד הפיצוצים היה די מפחיד, והיו אפילו כמה סטודנטיות שקפצו מרוב בהלה. כשראיתי סטודנטים מתרוצצים עם מטריות התגובה המיידית שלי היתה: "זה מסוכן! שלד המטריה עשוי מתכת, וזה ממש כמו להחזיק כליא ברק מעל הראש."

ברקים ורעמים

בדרך כלל אנחנו נוטים לחשוב שמכת ברק היא ארוע לא סביר במיוחד שאין צורך לחשוש ממנו, אבל למעשה בכל שנה מאות אנשים ברחבי העולם נהרגים ממכת ברק. אולי זה לא נשמע הרבה, אבל תחשבו שעל כל אחד שנהרג יש עוד הרבה אחרים ששורדים, וגם סתם להחרך קלות זה לא תענוג גדול. יש גם מי שפגע בהם יותר מברק אחד. הנה סיפור חיים יוצא דופן שתרגמתי מוויקיפדיה:

רוי קליבלנד סאליבן

(7 בפברואר 1912 – 28 בספטמבר 1983) היה שומר יערות בוירג'יניה, ארה"ב. סאליבן הוכה על ידי ברק בשבעה מקרים שונים ושרד את כולם. במהלך חייו הוא זכה לכינוי "כליא ברק אנושי".

שבע מכות הברק

  • 1942: סאליבן נפגע בפעם הראשונה כאשר שהה במגדל תצפית. הברק פגע ברגלו וכתוצאה מכך הוא איבד את ציפורן בהונו.
  • 1969: הברק השני פגע בו כאשר נהג ברכבו בכביש הררי. הוא איבד את הכרתו וגבותיו נשרפו.
  • 1970: המכה השלישית שרפה את הכתף השמאלית שלו כאשר שהה בחצר ביתו.
  • 1972: המכה הבאה התרחשה בתחנת שומרי היער. המכה העלתה את שערו באש. לאחר אותו מקרה הוא החל לשאת מימייה. סאליבן החל להאמין שכוח עליון מנסה להורגו.
  • 1973: ברק פגע בראשו של סאליבן, העיף אותו מהמכונית, ושוב העלה את שערו באש. אין דיווח לגבי האפקטיביות של המימייה.
  • 1974: סאליבן נפגע על ידי ברק שישי ופצע אותו בקרסול. זה היה אחרי שהוא ניסה לברוח מענן שלדעתו רדף אחריו.
  • 1977: הברק השביעי והאחרון פגע בסאליבן בזמן דייג. הוא אושפז לטיפול בכוויות בחזה ובבטן.

סיום חייו

בגיל 71 סאליבן נפטר כתוצאה מפצעי ירי עצמי בראש, בעקבות אהבה נכזבת.

מה אתם אומרים על זה? בן-אדם שורד 7 מכות ברק, ואחרי זה הולך ויורה לעצמו בראש. ועוד בגלל אהבה נכזבת. אילו כל מי שעבר אהבה נכזבת היה יורה לעצמו בראש לא היו נשארים מספיק אנשים לפטרל ביער. מצד שני, אם הוא עשה את זה בגיל 71 מי יודע כמה שנים הוא הסתובב עם התסכול של האהבה הנכזבת מנקר לו בראש. אבל קשה להאשים את הבחורה – מי תהיה מוכנה להיות צמודה לכליא ברק אנושי?

אם רוי סאליבן היה עדיין חי הוא היה שמח לשמוע על ההמצאה הבאה של חברת נוקיה: טלפון סלולרי שמתריע מפני פגיעות ברק. ברק הוא בסך הכל זרם חשמלי (גדול מאד), שבין השאר פולט גלי רדיו. כידוע טלפון סלולרי הוא מקלט (ומשדר) של גלי רדיו. כל מה שצריך לעשות זה להבחין בין גלי הרדיו השונים שהטלפון קולט ולזהות את החתימה של ברק מתקרב. בפטנט שנוקיה הוציאה נטען שהאלגוריתם שהם פיתחו יכול לנתח את תדרי הרדיו הנלווים לברק וכך לחשב את המרחק בו הברק פגע. אם הברקים מתחילים לפגוע קרוב מדי הטלפון ישמיע צליל הזהרה. האמת שזה נשמע קצת מיותר – בדרך כלל כשברק פוגע אנחנו שומעים את זה. קוראים לזה רעם. ובכל מקרה לא ברור עד כמה זה היה עוזר במקרה של סאליבן, הרי גם כשהוא ברח מהברקים הם ידעו להשיג אותו. אבל אולי בכל זאת ההמצאה היתה נותנת לאהובה את האזהרה הדרושה לניתוק מגע.

חזי

אהבתם את הפוסט? הצביעו בעדו בשווה קריאה.

פוסטים קשורים:





שלושה גלגלים

2 03 2007

הנה אחד מכלי הרכב המקוריים ביותר שראיתי, או כמו שאמר ריצ'ראד המונד: "זה יכול היה להגיע רק ממדינה שהסמים בה חוקיים".