טוקסופלאזמה גונדיי

11 03 2007

מה הייתם אומרים אם הייתי מספר לכם שיש יצור שיושב בתוך המוח האנושי ומתמרן את ההתנהגות שלנו כדי שהוא יוכל להתרבות בקלות? ומה הייתם אומרים אם הייתי מוסיף שהיצור הזה מעדיף להיות בתוך חתולים, ואולי הוא מתמרן את היחסים שלנו איתם? נשמע כמו סרט מדע בדיוני גרוע? נשמע שאני סתם מנסה להפחיד אתכם? כנראה שלא שמעתם על טוקסופלאזמה גונדיי!

טוקסופלאזמה גונדיי

 

מדובר בטפיל של חתולים, שבמסגרת מלחמת האבולוציה פיתח לעצמו תכונות מיוחדות למדי. הטפיל יכול לחיות בתוך תאי גופם ומוחם של יונקים רבים, אבל הוא יכול להתרבות רק במערכת העיכול של חתוליים והביצים יוצאות עם הצואה. כנראה שבשלב כלשהו של האבולוציה החתולים "הבינו" איך הוא עובר, ולכן הם פיתחו את ההרגל הנקי לקבור את הצואה. כמובן שהחתולים לא הבינו את זה במובן השכלי – היתה מוטציה אקראית שגרמה לחתולים להעדיף לקבור את הצואה. אלה שהיתה להם את המוטציה לא העבירו את המחלה אל בני משפחתם ובכך שיפרו את סיכויי ההישרדות של הגנים שלהם. לאחר מספר דורות החתולים הנקיים כבר הפכו לרוב. כעת הטפיל "הבין" שהוא כבר לא עובר באפקטיביות בין חתולים, ולכן גייס לעזרתו את החולדות. לחולדות לא אכפת לאכול כמעט כל דבר (אנחנו מדברים פה על חיה שחיה בביוב…), והטפיל לא מתקשה למצוא את דרכו אל גופה של חולדה. הבעיה שברגע שהטפיל נמצא בתוך חולדה אין לו דרך לצאת החוצה ולחזור אל החתול. הוא תקוע בחולדה. למרבה מזלו של ט. גונדיי לחולדות יש נטיה להגיע לפה של חתול מפעם לפעם. אבל אם הטפיל יצליח לשנות קצת את ההתנהגות של חולדה כדי להגדיל את הסיכוי שהיא תגיע אל פי החתול, הדרך לשגשוג תהיה בהישג יד. מסתבר שחולדות נקבות שנגועות בטפיל נוטות להוליד יותר זכרים מנקבות. הזכרים יותר נועזים, סורקים טריטוריה יותר גדולה, וכך מוצאים את עצמם בתוך פה של חתול לעיתים קרובות יותר. בנוסף הטפיל משנה את ההתנהגות של הזכרים והופך אותם לעוד יותר נועזים. וכך על ידי מניפולציות ביולוגיות פשוטות אך בעלות משמעויות עמוקות מצליח הטפיל לחזור אל המקום האהוב עליו – חתול.

חתול מחונך

איך כל זה נוגע אלינו? מסתבר שמה שעובד על חולדות עשוי לעבוד גם עלינו. ברור ששינוי ההתנהגות שלנו לא יגדיל את הסיכוי שנגיע אל פיו של חתול (חוץ אולי מהמקרה של מאלפי אריות), אבל מהרבה בחינות הביולוגיה שלנו דומה לחולדות. אם במקרה הטפיל מצליח להשפיע גם עלינו, מה "אכפת" לו לנסות?ברור שלהשפיע על התנהגות של יצור עם מוח מורכב כשל אדם זה לא כמו להשפיע על חולדה, אבל בהחלט יתכן שחלק מהמניפולציות שיועדו לחולדות עובדות גם עלינו. במחקרים שנערכו בארצות שונות נמצא שנוגנים לט. גונדיי קיימים בנשים הרות באחוזים גבוהים – בין 20% ל- 80%. השוני הגדול בין האחוזים לא בהכרח קשור לאזורים בעולם, למשל גרמניה ומדגסקר היו בעלות האחוזים הגבוהים ביותר (לא ידוע לי על מחקר שנערך בישראל). בנוסף לכך כאשר ערכו מבחני אישיות הסתבר שיש קורלציה כלשהי בין סוגי אישיות לנוכחות של נוגדנים לטפיל.גברים נגועים נטו להתעלם מחוקים, היו יותר חשדנים, קנאים ודוגמאטיים מאלו שלא נשאו נוגדנים לטפיל. לעומת זאת נשים נגועות היו יותר לבביות רגשניות ומוסריות מבלתי נגועות. גם גברים וגם נשים נגועים הראו נטיה ליותר רגשות של אשמה עצמית. עדיין לא ברור האם השינויים בהתנהגות הם כתוצאה מהפעולה הישירה של הטפיל, או שהם תוצאה עקיפה של המחלה. יש לציין שכל המחקרים שהתפרסמו בנושא ההשפעה על התנהגות אנושית נערכו על ידי אותה קבוצה (צ'כית), לכן כדאי לחכות קצת לפני שמתייחסים לזה כאל עובדה מוכחת. ובצד הספקולטיבי – היה כבר מי שהעלה את ההשערה שהסיבה שנשים מסויימות אוהבות לטפל בחתולים של השכונה נובעת מהמניפולציה של הטפיל.
בכל מקרה המסקנות שלי מכל זה הן – לא כדאי לאכול בשר נא, כדאי מאד לשטוף טוב ידיים לפני אכילה ובכלל לשטוף טוב ירקות פרות וכל מזון לפני שאוכלים אותו, ואם בכל זאת החלטתם לגדל חתול – לפחות לא להתעסק עם הצואה שלו. אבל בעצם את כל זה אתם כבר יודעים בלעדיי 😉

עוד קישורים לנושא כאן

תוספת – מעדכנים אותי שמקובל בעברית לכתוב את שם הטפיל כך: טוקסופלזמה גונדי. אז אם אתה הרובוט של גוגל – זה היה בשבילך…

מודעות פרסומת

פעולות

Information

5 responses

17 03 2007
CrazyVet

ישנן דוגמאות רבות של טפילים שמשנים את ההתנהגות של הנשא, בדרך כלל הרבה יותר קיצוניות (שיתוק, הפרעות עצביות קשות וכו'). שכחת לומר שטוקסופלסמה כמעט ולא מתרבה אצל חתולים לא בגלל ענייני הצואה, אלא בגלל שהטפיל הוא מאוד אימונוגני, כלומר מתפתחת נגדו תגובה חיסונית מאוד חזקה תוך זמן קצר שמונעת התרבות מהירה, גם אצל החתול וגם אצל הפונדקאים המשניים. מה זה אומר? שמעט מאוד חתולים באמת מעבירים את המחלה (פחות מאחוז אחד, רק אם הם במצב חיסוני מאוד רעוע) ושעיקר ההדבקה בבני אדם היא באמצעות אכילת בשר לא מבושל דיו. עוד קצת סטטיסטיקה – קרוב למחצית (בממוצע) מבעלי החיים המגודלים לבשר נושאים את הטפיל. אולי יש קשר בין אופי לאהבת בשר אדום עשוי רייר?

17 03 2007
חזי

תודה על המידע המרגיע…
באמת ממה שקראתי אכילת בשר מעלה את סיכוי ההדבקות יותר ממגע עם חתולים. ההתמקדות בחתולים היא בגלל שהטפיל מתרבה רק במערכת העיכול שלהם ולכן מנקודת מבט אבולוציונית התכונות שלו קשורות לחתולים. שינוי ההתנהגות שהטפיל יוצר רחוק מלהיות קיצונים, אבל ההקשרים האבולוציוניים של זה מעניינים. כמדען אני לגמרי מודע לכך שהמחקרים שהזכרתי עדיין שנויים במחלוקת, אבל בכל מקרה זה פשוט סיפור טוב 🙂

17 03 2007
CrazyVet

יש דוגמאות רבות לשינויי התנהגות בעקבות מחלות, לא רק בקרב טפילים (דוגמא: הידרופוביה ואגרסיביות במחלת הכלבת). טוקסופלסמה הוא טפיל די יחודי דווקא בגלל שהוא יכול לעבור בין פונדקאי משנה (תופעה די נדירה בעולם הטפילים) ובנוסף הפונדקאי הראשי (חתול) יכול לשמש גם כפונדקאי משנה. הטפיל הוא גורם המחלה הנפוץ ביותר בעולם (אפילו יותר מנגיפי שפעת) ויכול להדביק את רוב היונקים (אפילו דולפינים , מחקר של המרצים שלי באוניברסיטה) ולא מעט מיני עופות, כלומר הוא יכול להיות גם בשניצל. לדעתי, זו תכונה מעניינת לא פחות (מנקודת ראות אבולוציונית).

5 04 2007
שרון

הא לך לינק משעשע בנוגע למחלה האהובה עליך:
http://blog.wired.com/tableofmalcontents/2007/04/toxoplasma_gond.html

10 12 2007
חזי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: